גברים. אי אפשר לחיות איתם, ואי אפשר שלא להיכנס איתם למיטה.
טוב, אני אדבר בשם עצמי. כי אני, מסתבר, נימפומנית חולת רוח.
אני, שנשבעת כל פעם מחדש שהפעם אקח את זה לאט, מוצאת את עצמי בדייט השני מחפשת את התחתונים שלי ברווח שבין השולחן לארון.
שלא תבינו לא נכון, מאוד נהניתי. סקס זו המצאה נהדרת. אבל התחושה שעמוד השדרה שלי מתנפץ לאלפי חלקיקים צובטת לי את הלב. כי הבטחתי לעצמי. ולא עמדתי בהבטחה. שוב.
ועכשיו, בעוד הוא פולט לחברים שלו "שכבתי איתה" ואני מפרטת לחברות שלי איזה סוג תחתונים היו לו, איך הוא ליטף לי את השיער ומה הוא הביא לי לשתות לפני, אחרי ותוך כדי, עולה הנושא הכאוב: האם סקס בדייט השני משפיע על בואו של הדייט השלישי?
אם הוא לא יתקשר, זה בגלל שנכנסתי איתו למיטה? ואם הוא כן יתקשר, זה בגלל שנכנסתי איתו למיטה?
אולי פשוט אני אתקשר אליו וזהו.
"מטומטמת!" צועקת עלי חברה שלי. בחורה מקסימה. "את לא יכולה להתקשר אליו. הוא צריך להתקשר אליך"
"אבל... " אני מגמגמת. "אבל הוא שלח לי סמס אתמול!"
"זה לא משנה. את נכנסת איתו למיטה. את צריכה להתרחק. שירדוף אחריך"
"אבל...אבל..." זהו, מהיום אגמגם כל חיי? "אבל מה זה משנה? אם אני מוצאת חן בעיניו.. אז.. מה זה משנה?"
"זה משנה. תתמודדי. ואל תתקשרי אליו!"
אלוהים אדירים. אני בכלל לא מכירה את הבחור הזה. והוא אפילו די נמוך. אז למה כף היד שלי אוחזת בחוזקה בנייד ומזיעה בטרוף? יתקשר- יופי. לא יתקשר- לא נורא, יש לו ש' שורקת.
אבל בנינו, אני רוצה שיתקשר. לא כי אני ממש רוצה אותו או שהוא הלהיב אותי במיוחד, אני פשוט רוצה שהוא ירצה אותי. אתם יודעים, אגו וכאלה.
אני נכנסת למיטה ומבטיחה לעצמי שבפעם הבאה אני אפסיק להיות כזאת היסטרית. ביג פאקינג דיל, סה"כ עוד גבר.
אוי! הטלפון שלי מצלצל!
אה, זאת אמא.
