ערה?

כמו בתיאוריה עתיקת הימים: אם עץ נופל באמצע יער, האם הוא משמיע קול? אני תוהה, אם לגבר יש הרבה סטוצים אך הוא לא מספר עליהם לאף אחד- האם זה נחשב שהוא זיין?

בכלל, מה הקטע של גברים עם סטוצים? למה לגברים הרבה יותר קשה לעבור תקופה ארוכה בלי סקס מאשר לנשים? אולי רק בגלל שהחברה "מצפה" מגברים לעשות יותר סקס מנשים.

אולי הסיבה היחידה שגברים כל כך אוהבים סטוצים היא רק כדי שיוכלו לספר עליהם לחברים.

הי, אני חושבת שעליתי כאן על משהו: החברה היא שגורמת לגברים לקיים סקס חסר משמעות, רק כדי שהם ירגישו מוערכים! הם בכלל לא אוהבים סקס חסר משמעות! הם בכלל לא אוהבים סקס!!! אה-הא!

ועכשיו ברצינות. אני אישית פחות נוטה לחבב את כל עניין הסטוצים. בשביל סטוץ מוצלח צריך חוסר רגש, כימיה מצוינת והשקעה משני הצדדים. הבעיה היא שגברים רבים נוטים "להתעצל" בסטוץ. הם לא צריכים להרשים את הבחורה, הם לא הולכים להתקשר אליה יום למחרת, אין להם שום כוונות לגביה- אז אפשר לפמפם וללכת. ולכן סטוצים רבים נועדו לכישלון עוד לפני שהתחילו.

ואם אתם חושבים שאני לא צודקת, ורוצים להעמיד אותי על טעותי, ומאמינים שתהיה בנינו כימיה מטורפת- אז למה שאני ארצה סטוץ אתכם? אתם נשמעים אחלה מציאה, בואו נצא לדייט!

אתם מבינים, סטוץ זה פשוט מיותר.

סיבה נוספת לתהייה שלי לגבי יעילות הסטוצים היא בהמשך למאמר המיתולוגי של קארין ארד "המין הנשי או: איך לא לעצבן לנו את הדגדגן", שם היא העלתה תיאוריה שלנשים יש נטייה להתאהב מעט בגברים איתם הן נכנסות למיטה. והיא צודקת.

כמובן שיש יוצאים מן הכלל, ותאמינו לי שכשבחורה שיכורה מוצאת את עצמה בבוקר במיטה של הברמן ומסתלקת משם בלי לזכור איך קוראים לו- אין שם שום אהבה,

אך אם זה סטוץ מוצלח, כמו שאנחנו שואפות שהוא יהיה, והסקס מעולה ואנחנו נמשכות אל הפרטנר – אז אתן יכולות להכחיש עד מחר אבל תמצאו את עצמכן טיפה, טיפונת, קטנטונת, מאוהבות.

ומה יצא לכן מזה?

הרי עברנו את הגיל בו אנחנו מחכות ליד הטלפון בעוד חברה מלטפת לנו את השיער ומדקלמת בחוסר אמינות מוחלט: "הוא לא בוגר מספיק/ את טובה מידיי בשבילו/ יש הרבה דגים בים / קחי עוד שלוק מהוודקה".

תראו, אני לא רואה שום בעיה עם נשים ששוכבות הרבה. אני מתנגדת לנשים שהולכות עם החוטיני מבצבץ מתוך המכנס, או לנשים מעל גיל 12 עם חולצות בטן, או לנשים עם ציפורניים בנויות- אך אין שום בעיה עם נשים ששוכבת הרבה. לעזאזל- אנחנו כבר מתחילות לעקוף את הגברים. מצד שני, אני באמת לא חושבת שסטוצים נועדו לנשים. אנחנו פשוט לא בנויות לזה. תמיד עדיף במקום לקבל הודעת "ערה?" באחת בלילה לצורך סקס, לקבל הודעת "ערה?" ב-10 בבוקר לצורך ארוחת בוקר זוגית. מה, לא?

5 דברים שלא כדאי לומר לנו:

1. את נראית הרבה יותר טוב עכשיו!

בשלב הראשון זו נשמעת מחמאה. אך לאחר כמה שניות המשפט הזה מתחיל לא להסתדר.

נניח שהסתפרת ואת אפילו מרוצה מהתספורת החדשה.

אבל כשמישהו אומר לך שאת נראית הרבה יותר טוב עכשיו, מה זה אומר בעצם? שעד כה הסתובבת בהתעלמות מוחלטת מהסחבה שהייתה לך על הראש?

המחמאה הזו גורמת לך אוטומטית לפקפק במצב הקודם בו היית. וזה סתם מבאס.

2. את נראית ממש עייפה

כן, אנשים אומרים את זה! וזה בדרך כלל נאמר דווקא ביום שיצאת בבוקר מהבית אחרי שמונה שעות שינה מטכ"ליות ולא שכחת לעגל ריסים ולהעמיס מסקרה.

הם לא מתכוונים לרע (הנשמות..) אלא זה פשוט מתוך דאגה, כמובן!

התגובה למשפט כזה תמיד תהיה "כן, נכון, באמת לא ישנתי הרבה" כי אף אחת לא תסכים להודות שהיא דווקא ישנה מצוין וכנראה שככה פשוט הפרצוף שלה נראה. כדי להמתיק את הגלולה, תמיד אפשר להוסיף: "כן, גם את נראית עייפה..."

מה יש? שגם היא תרגיש מה זה!

3. מגיע לך מזל טוב?

אאוץ'. חוסר טאקט איז אה ביצ'.

למען הסר ספק- לנו אישית זה אף פעם לא קרה, אבל אנחנו מכירות סיפורים מיד ראשונה של נשים שבטן ארוחת הצהריים שלהן נחשבה בטעות לאירוע משמח אחר, ובלי בושה, שאלו אותן אם הן בהריון! לא יאומן אבל אנשים עדיין עושים את זה. צריך לחלק קנסות על פליטות פה כאלה. אולי אפילו מאסר על תנאי.

4. תירגעי

טיפ קטן לחיים: אחת המילים היותר מעצבנות ומורטות עצבים שגורמות להתפרצות היא המילה "תירגעי". היא מתנשאת, מרגיזה, ומסמלת שאנחנו כנראה לא נראות רגועות.

ואנחנו תמיד רגועות. ברור???

5.  תפרגני, מה קרה?

גברים החליטו במהלך השנים שאם אישה לא חושבת שאישה אחרת נראית טוב- היא כנראה מקנאה. לכן אנחנו תמיד חייבות לחשוב שכל הנשים בעולם הן כוסיות על.

חס וחלילה שנראה תמונה של עדי הימלבלוי או אגם רודברג ונמלמל: "אני לא מבינה מה תופסים ממנה כל כך..." (סליחה, מישהו צריך להגיד לאגם שהקטע עם השפתיים פשוט לא עובד).

אנחנו נפרגן כשנרצה. ואנחנו לא מקנאות כל הזמן. רק לפעמים.

מלאני פרס למשל, הורסת. אתם רואים? מפרגנות. אז תעזבו אותנו בשקט. חצופים.

סקס באבו דאבי

איך אפשר לקטול את הסרט סקס והעיר הגדולה 2 בדרך חדשה? כי הרי כבר אמרו הכל:

העלילה מופרכת מעל למצופה או יותר מזה- כלל לא קיימת, לכל אורכו ישנן דקות ארוכות שלא לומר קטעים שלמים שאפשר היה לחתוך בעריכה, המוסלמים מוצגים בצורה שטחית ופרימיטיבית וקארי מעצבנת במיוחד.

לכן החלטתי, לאחר שראיתי את הסרט, לעשות משהו שלא נעשה עדיין בין כל המבקרים: לא לקטול אותו.

הרי זה סקס והעיר הגדולה! לא מגיעים לסרט כזה עם ציפיות. וכשלא מגיעים לסרט עם ציפיות- אי אפשר להתאכזב. הא!

אני חושבת שאני לא בחורה טיפוסית בהרבה (או רוב?) מהמקרים, אך כשזה מגיע לעניינים כמו בגדים ונעליים- I'm a whole lotta woman.

כך מצאתי את עצמי מתרגשת, נפעמת, נגעלת ומזדעזעת לכל אורך הסרט מהתלבושות המגוונות שהבנות לבשו. להשלמת החורים בעלילה היו את רגעי הצחוק (שרלוט הצחיקה די הרבה) והתחת של מקס ראיין בסוף הסרט.

בסופו של דבר, במשך השעתיים של הסרט, שעברו לי מאוד מהר, זכיתי לחוות מגוון רחב של רגשות ותחושות:

צחקתי, קינאתי, מלמלתי "אוי נו באמת" "איזה בולשיט", "נו הם ממש הגזימו" ו-"אף גבר לא באמת נראה ככה" והתבאסתי שאני צריכה לעזוב את מנהטן ולחזור לדירה שלי, שם לא מחכים לי מצעים מכותנה מיצרית, לא נעליים של ג'ימי צ'ו ולא גבר בערום חלקי או אפילו בלבוש מלא.

אז, למי אכפת שהסרט מטופש להחריד, והכתר שקרי שמה לראשה בחתונה של סטנפורד גרם לסנטר שלי לפגוע ברצפה. העובדה היא שעכשיו אני יושבת במשרד בכפכפים ומרגישה אשמה על כך.

6 דברים שאסור לעשות בדייט ראשון

1. לצחקק מכל דבר

את לא נואשת, נכון? אז תירגעי. אם תצחקי ותתלהבי מכל מה שהוא אומר, זה יתחיל לשעמם מאוד מהר. גם אם הוא ממש מוצא חן בעיניך, או ממש שווה, זאת לא סיבה להשתפך. אל תוותרי על מעט (מעט!) ריחוק ומעט פאסון בדייט ראשון. תצחקי ממה שמצחיק. וזהו.

2. להשקיע מידיי בלבוש

את רוצה להרשים ולהיראות מצוין וכך לפתע את מוצאת את עצמך עומדת מולו בשמלה שלבשת לחתונה של אחותך. והוא בכלל בדגמ"ח וכפכפים (ובינינו, בארץ כמו שלנו, רוב הסיכויים שהוא יבוא עם דגמ"ח וכפכפים).

כדי להימנע ממצב של over-dressed ובאסה טוטאלית לכל הערב, תמיד בדייט ראשון שימי עליך את הלבוש הכי "סקסי אך נוח" שיש לך בארון.

ולגבי הבחור עם הדגמ"ח והכפכפים- הוא יקבל רשימת "5 דברים שאסור לעשות בדייט ראשון" משלו, ומפגש אישי עם ליאת אשורי.

3. להשתכר

למרות שזה כיף, למרות שזה נראה לך באותו רגע רעיון גאוני, למרות שטעים לך ולמרות שאת הרבה יותר כייפית כשאת שיכורה – אל תשתי יותר מידיי בדייט הראשון.

ברגע שאת מתחילה להרגיש טיפה מסוחררת, תעברי לקולה. או מים. או לשחק עם השיער. אני יודעת שבאותו רגע המחשבה על עוד משקה תקסום לך, אבל האחוזים שתתחרטי על זה יום למחרת הם 100. אם לא 200.  כי אם תשתכרי את תתחילי לספר כל מיני סיפורים הזויים על עצמך, לשבור את כלל מספר 1 ו-4 ולהקיא (מניסיון).

ראי הוזהרת!

4. לדבר על כמה את רוצה זוגיות \ משפחה

אפילו אם את באמת רוצה.

את אף פעם לא מתכננת להזכיר את האקס ששבר את ליבך, או כמה את רוצה כבר משפחה, או איך את מתגעגעת שיחבקו אותך בזמן שאת נרדמת. אבל אז באמצע הדייט, שהולך מצוין דרך אגב, את מוצאת את עצמך מספרת לו שאת מתה כבר להכיר מישהו, וכולם מנסים לשדך לך, ואמא כבר דואגת, ונמאס לך לחיות רק עם חתול ובלה בלה בלה.

Big mistake.

גברים הם גזע מורכב, וצריך להתנהג איתם בהתאם. עצוב, אך נכון. יש מידע שהם לא צריכים לדעת בהתחלה. תהיי מעט ערמומית.

ילדים? לא כרגע... למה למהר?

ברור?

5. ללכת למקום בו יש סיכוי שתתקלי באנשים שאת מכירה

נכון שהאינסטינקט הראשון הוא להציע ללכת למקום שאת מכירה ומרגישה בו בנוח, אבל את בטח לא רוצה שלידכם ישב האקס, או שחברים שלך יבהו בך מהקצה השני של הבר כל הערב, או שתתקלי בידיד חסר טקט שיזמין את עצמו להצטרף לשולחן.

זה מביך.

5 סוגי גברים שצריך להתרחק מהם...

1. הגברים שחושבים שהם יותר טובים ממך –

הוא איתך, אבל זה כאילו שהוא עושה לך טובה.

תמיד יש לו מה להעיר על מה שאת לובשת, או שהוא לא אוהב את חברות שלך אבל מצפה שתאהבי את שלו. הוא יכול לגרום לך להרגיש לא בנוח לבקש ממנו דברים, או להרגיש אשמה, או שהוא כל הזמן מעיר לך ומתקן אותך מול כולם.

בלילה, בזמן שהוא ישן, תוציאי לו את המקל מהתחת. ותלכי.

2. הדפוקים –

אחחח... הדפוקים. אנחנו כל כך אוהבות להתאהב בדפוקים. כמעט לכל בחורה היה אחד כזה, דפוק שטוב לו ואין לו שום כוונה להפסיק.

ככל שחברות שלנו יכעסו עלינו יותר בגללו- כך נרצה אותו יותר. הם תמיד כריזמטיים, סקסיים בטירוף וגורמים לנו להפר הבטחות שהבטחנו לעצמנו. לא חשוב עם איזה סוג דפוק יש לנו עסק- הוא תמיד יצליח ברגע אחד לעשות לנו כל כך טוב עד שנשכח שהוא עושה לנו כל כך רע.

מה שהופך אותנו, לקצת דפוקות...

3. גברים שאוהבים ספורט יותר מאשר אותך –

מיקי חיימוביץ', את מוזמנת לאמץ את כל אוהדי הכדורגל באשר הם. קחי אותם! עשי בהם כרצונך.

גברים אוהבים ספורט. וכדורגל בפרט. זה קשה, אך צריך לקבל זאת כעובדה מוגמרת.

כל עוד הגבר בזוגיות איתך וצופה מידיי פעם במשחקי ספורט- המצב טוב. אבל אם הוא בזוגיות עם הספורט וצופה בך מידיי פעם- תפנצ'רי את הכדור לפני שיהיה מאוחר מידיי, ותברחי מהמגרש.

4. גברים יפיופים–

אף אישה לא צריכה לצאת עם גבר יותר יפה ממנה. And that's that.

5. הגברים חסרי הביטחון –

"מה שאת לובשת ממש חשוף, כולם יסתכלו עלייך. אני לא מבין למה את צריכה ידידים. תגידי, טוב לך איתי? את אוהבת אותי? שמנת קצת, לא? תפסיקי לפלרטט עם כולם. אני לא מבין למה את צריכה למשוך תמיד כל כך הרבה תשומת לב. את בוגדת בי?".

שרדה כדי לספר

אני אוהבת ריאליטי.

ואני חושבת שאני עושה זאת בכישרון רב.

האח הגדול, פרויקט מסלול, היפה והחנון. הי- אם הצלחתי שבוע אחרי שבוע לצפות ברווק ולכתוב על כך בלוג- אני יכולה לעשות הכל.

זהו, הסתיימה ההקדמה. הוצאתי את זה החוצה. עכשיו אפשר להמשיך:

ביום שלישי השתתפתי באירוע הבלוגרים של הישרדות מטעם ערוץ 10 ביער בן שמן. כשירדנו מהאוטובוס אל עבר פינת הזולה שסידרו לנו אנשי 'אדרנלין בשטח', עוד הייתי רגועה. רק כאשר עיני נחתו על השלט המאיים "משחקי פיינטבול", זיעה קרה החלה לנזול לאורך גבי.

פיינטבול? אנחנו הולכים לשחק פיינטבול??!

תראו, יוצא לי לפעמים לישון באוהל על שפת הכינרת. צנחתי צניחה חופשית. אשמח לנסות סנפלינג. אפילו כמעטוהתקבלתי למרוץ למיליון (באמת! הגעתי לשלב מאוד מתקדם).

אבל פיינטבול? מה הטעם?

כעבור לא יותר מחצי שעה, בעודי מדדה אל מחוץ למשחק בעקבות כדור צבע שנורה לעברי ויצר בליטה כחולה ואימתנית על הרגל שלי – יכולתי למלמל לעצמי בגאווה: ידעתי שאני אסבול!

עובדה מאוד מפתיעה: כל שאר הבלוגרים מאוד נהנו. ועובדה עוד יותר מפתיעה: הייתי מש"קית קליעה בצבא. איך נפלו גיבורים.

כשזה בא להישרדות- אני בהחלט שמחה להיות אישה טיפוסית, לשבת על הספה ולצפות בטל אנגלנדר מהצד (בעונה הקודמת לא התלהבתי ממנו כל כך אבל רק כשראיתי אותו לאחרונה באיזה בר הבנתי כמה הוא חתיך. שמעתי שהוא ושירז טל נפרדו. Call me!).

בסיום המשחק חזרנו לפינת הזולה, אליה התגעגעתי מאוד, לשיחה עם אביגיל שהשתתפה בהישרדות בקבוצת האולסטארס וגיא. לא, לא גיא זוארץ. לא, לא גיא גיאור. גיא, שאינני זוכרת את שם משפחתו אך הוא השתתף בהישרדות בשבט האוהדים.

לאורך כל המפגש זכינו לחוש תהילה מהי כי לא הפסיקו לצלם אותנו בסטילס, וידיאו ואפילו מצלמת 3D מגניבה שעולה המון כסף (כ-600$ ליתר דיוק). כמובן שאם צופים בתמונות בלי המשקפיים המיוחדות זה סתם עושה כאב ראש- אך עם המשקפיים זה די מלהיב.

לסיכום הערב קיבלנו טעימה של כ-10 דקות מהפרק הפותח ו-מודה- הייתי מרותקת למסך.

קודם כל גיא זוארץ לא קיבל כמעט זמן מסך- אושר גדול, דבר שני היו מכות, גברים ללא חולצה, נשים עם כל החריץ (למעלה ולמטה) בחוץ וטוויסט הוליוודי לסיום. הבעיה היחידה הייתה הטסטמוניאלס המייגעים והבלתי נגמרים, שהזכירו לי שלא הכל דבש בתוכנית הזו. אבל אני חושבת שאם אמשיך את מסורת "הרווק" ואצפה בכל הפרקים יחד עם חברות שלי ודג מגולגל באורז ואצה- זה יהיה מושלם!

בסוף האירוע, כשחזרנו לאוטובוס- חיכו לנו ערכות טיפוח של קרמה. וזה, גבירותיי ורבותיי- הכי שימח אותי.

נו, אישה או לא אישה?

נשואות, רווקות ומה שבניהן

אם בחורה בת 25 תצהיר שהיא מחפשת מערכת יחסים רצינית- הסביבה ישר תאמר: למה? את צעירה! זה הזמן ליהנות! למה את ממהרת?

אם בחורה בת 30 תצהיר שהיא נהנית להיות רווקה, הסביבה ישר תגיד: אבל את כבר בת 30! הגיע הזמן שתתמסדי. את לא נעשית צעירה יותר...

אז דבר ראשון: למה לעזאזל הסביבה מתערבת?

ודבר שני: לא למדנו כבר שלעניינים הללו אין חוקים?

אין כאן נכון או לא נכון.

אני אישית חושבת שגיל 25 זה גיל נפלא לחפש בו משהו רציני. מגיל 16 אני מתהוללת לי, מבררת מה אני אוהבת, מהם הטיפוסים שלי, מה עושה לי טוב, מה לא מתאים לי.

די, מספיק. הבנתי, ראיתי, הרגשתי. עכשיו אני רוצה את הדבר האמיתי. וזה ממש לא אומר שאני רוצה ישר לצעוד לחופה. רחוק מזה, הרגשות שלי לגבי חופה אמביוולנטיים מאוד.

אבל אני יודעת שאני יוצאת דופן בנושא הזה ואצל נשים רבות עצם העניין הוא החתונה. העיקר להתחתן.

יש אפילו נשים שמעדיפות להיות גרושות בנות 35 מאשר רווקות בנות 35. כך הן מוצאות את עצמן מתחתנות עם מי שנמצא שם באותו רגע לידן, רק כי כל החברות שלהן כבר נשואות, רק כי הן לא רוצות להיות לבד, רק כי זה נוח, ושום מילה על אהבה אמיתית.

לא מזמן בחור שיצאתי איתו אמר לי שרק בגלל הגיל הצעיר שלי אני עדיין מחפשת גבר שיעשה לי פרפרים, ובשלב מסוים בחיים מבינים שלא תמיד יש פרפרים בהתחלה.

לדעתי הוא טועה. כי הייתי שם- במקום הזה בלי הפרפרים. הייתי במערכות יחסים נחמדות, שהכל היה בהן בסדר. וזו בדיוק הבעיה- הכל היה רק בסדר. ואני למדתי מניסיון שאם אין שם את המשהו הנוסף הזה- שאף אחד עלי אדמות לא הצליח להגדיר עדיין מהו- אז כנראה שזה לא יגיע לעולם.

ככה זה אצלי. אני בטוחה שחלקכם מסכימים איתי, ואצל חלקכם זה אחרת.

וזה בדיוק העניין- אצל כל אחד זה עובד אחרת.

כל המחשבות הללו עלו אצלי השבוע, כי חברה שלי איריס התחתנה ביום שלישי האחרון.

אני יודעת שהיא התחתנה עם האחד הזה, שיש לה איתו את המשהו המיוחד הזה. וזה עשה לי חשק.

לא, לא עשה לי חשק להתחתן (לא קראתם את כל מה שכתבתי עכשיו??), רק חשק למצוא את הגבר שבבוא הזמן אתחתן איתו, אולי באיזה גן יפיפה באיטליה (ששש... תנו לי לחלום).

החתונה הייתה אינטימית, איכותית ונפלאה- כיאה לאיריס. היה מרגש ביותר לראות את אותה מאושרת בשמלת כלה יפיפייה.

נהניתי מאוד וכמובן שהערב טס לו במהירות. אני לא אתחיל לספר לכם בפירוט על האוכל המעולה, על כמות האלכוהול שנשפכה לגרוננו ועל כמה שירים משנות ה-80 שלא הצלחתי לזהות ועל כן ננזפתי קשות.

בשבת נפגשתי עם איריס לשתיית בקבוק היין השבועית שלנו.

אני חייבת לומר שבתור אישה נשואה היא נראתה שונה, התנהגה אחרת ולא הפסיקה לדבר על בעלה הטרי.

סתם. איריס הייתה אותו הדבר, בדיוק כמו שאני אוהבת :)