אני אוהבת ריאליטי.
ואני חושבת שאני עושה זאת בכישרון רב.
האח הגדול, פרויקט מסלול, היפה והחנון. הי- אם הצלחתי שבוע אחרי שבוע לצפות ברווק ולכתוב על כך בלוג- אני יכולה לעשות הכל.
זהו, הסתיימה ההקדמה. הוצאתי את זה החוצה. עכשיו אפשר להמשיך:
ביום שלישי השתתפתי באירוע הבלוגרים של הישרדות מטעם ערוץ 10 ביער בן שמן. כשירדנו מהאוטובוס אל עבר פינת הזולה שסידרו לנו אנשי 'אדרנלין בשטח', עוד הייתי רגועה. רק כאשר עיני נחתו על השלט המאיים "משחקי פיינטבול", זיעה קרה החלה לנזול לאורך גבי.
פיינטבול? אנחנו הולכים לשחק פיינטבול??!
תראו, יוצא לי לפעמים לישון באוהל על שפת הכינרת. צנחתי צניחה חופשית. אשמח לנסות סנפלינג. אפילו כמעטוהתקבלתי למרוץ למיליון (באמת! הגעתי לשלב מאוד מתקדם).
אבל פיינטבול? מה הטעם?
כעבור לא יותר מחצי שעה, בעודי מדדה אל מחוץ למשחק בעקבות כדור צבע שנורה לעברי ויצר בליטה כחולה ואימתנית על הרגל שלי – יכולתי למלמל לעצמי בגאווה: ידעתי שאני אסבול!
עובדה מאוד מפתיעה: כל שאר הבלוגרים מאוד נהנו. ועובדה עוד יותר מפתיעה: הייתי מש"קית קליעה בצבא. איך נפלו גיבורים.
כשזה בא להישרדות- אני בהחלט שמחה להיות אישה טיפוסית, לשבת על הספה ולצפות בטל אנגלנדר מהצד (בעונה הקודמת לא התלהבתי ממנו כל כך אבל רק כשראיתי אותו לאחרונה באיזה בר הבנתי כמה הוא חתיך. שמעתי שהוא ושירז טל נפרדו. Call me!).
בסיום המשחק חזרנו לפינת הזולה, אליה התגעגעתי מאוד, לשיחה עם אביגיל שהשתתפה בהישרדות בקבוצת האולסטארס וגיא. לא, לא גיא זוארץ. לא, לא גיא גיאור. גיא, שאינני זוכרת את שם משפחתו אך הוא השתתף בהישרדות בשבט האוהדים.
לאורך כל המפגש זכינו לחוש תהילה מהי כי לא הפסיקו לצלם אותנו בסטילס, וידיאו ואפילו מצלמת 3D מגניבה שעולה המון כסף (כ-600$ ליתר דיוק). כמובן שאם צופים בתמונות בלי המשקפיים המיוחדות זה סתם עושה כאב ראש- אך עם המשקפיים זה די מלהיב.
לסיכום הערב קיבלנו טעימה של כ-10 דקות מהפרק הפותח ו-מודה- הייתי מרותקת למסך.
קודם כל גיא זוארץ לא קיבל כמעט זמן מסך- אושר גדול, דבר שני היו מכות, גברים ללא חולצה, נשים עם כל החריץ (למעלה ולמטה) בחוץ וטוויסט הוליוודי לסיום. הבעיה היחידה הייתה הטסטמוניאלס המייגעים והבלתי נגמרים, שהזכירו לי שלא הכל דבש בתוכנית הזו. אבל אני חושבת שאם אמשיך את מסורת "הרווק" ואצפה בכל הפרקים יחד עם חברות שלי ודג מגולגל באורז ואצה- זה יהיה מושלם!
בסוף האירוע, כשחזרנו לאוטובוס- חיכו לנו ערכות טיפוח של קרמה. וזה, גבירותיי ורבותיי- הכי שימח אותי.
נו, אישה או לא אישה?
