משפטים שאני מאמינה בהם: הכל לטובה. לכל דבר יש סיבה. אם אין אני לי מי לי.
משפטים שאני לא מאמינה בהם: בעזרת השם.
לפני שנתיים בערך הלכתי לקוראת בקלפים ונומרולוגית. אני לא כל כך מאמינה בדברים האלה. קשה לי לקבל את העובדה שהעתיד קבוע מראש, ואפשר לראות את מה שהולך לקרות, חוץ מזה שקו החיים בכף היד שלי מאוד קצר ולכן אני מסרבת להאמין שזה נכון.
אבל בכל זאת- הסקרנות הרגה את החתול ושמעתי דברים טובים על אותה אישה, ריקי שמה, והחלטתי ללכת.
מאז, אני מודה, עם כל גבר שאני פוגשת אני שמה לב האם יש לו את האותיות א', מ', נ' או י' בשם, האם הוא קנאי והאם הוא מזל מאזניים, טלה או בתולה.
כי זה מה שריקי ראתה בגבר של חיי (אל תתפסו אותי במילה, הפרטים המדויקים נמצאים באחת מהמגירות בבית שלי).
ברור שזה לא גורם לי להחליט החלטות לגבי חיי, וזה לא מונע ממני לצאת עם מישהו אם הוא לא עונה על הקריטריונים- אבל המידע המיותר הזה נמצא שם במעמקי מוחי המטורלל.
והרי זה שטות. שטות גמורה לחלוטין, כי על כל תכונה שתתאים ניתן למצוא 10 תכונות שלא.
כמובן שחוץ מגברים היא דיברה איתי על עוד דברים כמו האופי שלי, הקריירה שלי, החיים שלי בעתיד. אני חייבת לציין שעד כה- בשנתיים שעברו מאז נפגשתי איתה- היא לא צדקה הרבה. בוז לריקי, בוז.
ואתם יודעים מה- מילא עניין הנומרולוגיה: תאריך הלידה, השם שלך, אני עוד יכולה להשתכנע שהדברים הללו משפיעים על האופי ולכן גם על העתיד. אבל קלפים?? אוי – נו - באמת.
בגלל שבחרתי לחצות את חבילת הקלפים במקום מסוים, זה אומר שאשגשג בעבודה? בגלל שהיא פתחה קלף עם ציור של זנב שור בתוך קערת מרק זה אומר שאני אתחתן עם מישהו עשיר מאוד? (wishful thinking).
קשה לי לראות איך זה חוזה את העתיד.
בלי שום קשר (או עם קשר- כבר בלבלתי את עצמי), אני נמנית עם זרם האקזיסטנציאליזם, שמאמין כי, ציטוט מויקיפדיה, קיום האדם קודם למהותו, ועל כן יכול הוא להתקיים אף ללא מהות וללא תכלית.
יעני, אנחנו נמצאים בעולם הזה בלי שום סיבה.
עכשיו, חדי העין מבניכם יבחינו כי בראש הפוסט כתבתי שאני מאמינה כי לכל דבר יש סיבה. הא הא! נשמע מעט סותר- אך זה לא. בלי להתחיל להסתבך יותר מידיי, אני חושבת שכל אדם יכול להשפיע על גורלו שלו, כל מפגש ותקרית מובילים לאירועים אחרים בחייו של אותו אדם, וצריך להפיק את המקסימום מהחיים שלנו כדי להיות מאושרים- אבל ברגע שהם נגמרים- הם נגמרים. אין חיים אחרי המוות, אין איזו משימה שהיינו צריכים לבצע במהלך חיינו, אין איזו תוכנית על שבגללה כולנו כאן בכדור הקטן הזה, אין משמעות שלשמה התכנסנו.
ושיעורי הבית לפוסט הבא: נא לקרוא את המחזה "מחכים לגודו" של סמואל בקט.
הכיתה משוחררת!
